עמותת בית הכנסת אוהל יוסף(ע"ר) נ' עיריית עפולה ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשת המשיבים לדחות את העתירה, משלא הגישה העותרת עתירה מתוקנת חרף החלטת בית המשפט.

ביום 14.7.2010 הגישה העותרת עתירה למתן "צו הצהרתי" על בטלות הפקעת מקרקעין המשמשים בית כנסת, וצו עשה המורה על תיקון מרשם המקרקעין בהתאם.

בדיון שנערך בפניי ביום 19.10.2010 הבעתי מורת רוחי על כך שלא צורף תצהיר לעתירה והורתי את העותרת להמציא תצהיר לתיק בית המשפט ולחברו בתוך 24 שעות.

בהחלטה נוספת מאותו היום קבעתי, בין היתר, כי על העותרת להגיש כתב עתירה מתוקן בתוך 21 יום, אליו יצורפו מתפללי בית הכנסת ומינהל מקרקעי ישראל כמשיבים נוספים.

ביום 9.12.2010 הגישו המשיבות בקשה לדחיית העתירה, בהינתן שהעותרת טרם הגישה עתירה מתוקנת ואף לא טרחה להגיש בקשה מתאימה לאורכה או כל בקשה אחרת.

העותרת הגיבה לבקשה זו בדרך של בקשה למתן אורכה בת 30 יום, תוך שהיא טוענת כי לא צלחה דרכה להניח יד על רשימת המתפללים בבית הכנסת, ומשכך לא עלה בידה לקיים את מצוות בית המשפט בהקשר זה עד כה. בנוסף טענה העותרת כי ברצונה להוסיף לעתירה המתוקנת ראיות נוספות שקשה להשיגן, ולשם כך נחוץ לה פרק זמן נוסף. ב"כ העותרת אף ציין כי עו"ד במשרדו נמצאת בחופשת לידה ועו"ד נוסף נמצא בשירות מילואים.

גם בקשה זו לא נתמכה בתצהיר.

המשיבות התנגדו לבקשת האורכה וחזרו על בקשתן לדחות את העתירה, בייחוד לאור העובדה שבהחלטתי מיום 19.10.2010 קבעתי כי אם וככל שלא יאותרו מתפללי בית הכנסת, תוגש לבית המשפט בקשה לתחליף המצאה. בנוסף טענו המשיבות כי כל הטעמים שפורטו בבקשת העותרת היו ידועים לה מזה זמן רב וכי עשתה היא דין לעצמה בהתעלמה מהחלטת בית המשפט.

לאור הבקשה ותגובת המשיבים ראיתי ליתן לעותרת הזדמנות להשיב על תגובת המשיבים.

העותרת הגישה תגובתה, לפיה כל האמור בתגובת המשיבים אינו שקול כנגד הנזק שהפקעת המקרקעין גרמה לעותרת. בנוסף טענה העותרת כי למשיבים לא ייגרם נזק כלשהו ממתן אורכה כמבוקש.

בית המשפט שואב את סמכותו להתיר תיקון עתירה מינהלית מתקנה 7(4) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000 (להלן- התקנות):

"עתירה תובא, בהקדם האפשרי, לעיון בית המשפט, והוא רשאי-

(4) להורות לעותר להגיש תצהיר משלים או הודעה משלימה בענינים שקבע, או להגיש נוסח מתוקן של העתירה באופן שהורה;"

הגישה הנוהגת בסוגיה של תיקון כתבי טענות היא מתירה ומקילה, והוא על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת ויימנע ריבוי התדיינות שלא לצורך (השוו: עעמ 5674/04 עיריית תל-אביב-יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ, ניתן ביום 4.6.2008).

זו היא אפוא הסיבה לכך שהורתי על תיקון כתב העתירה.

עיון בחומר שהובא לפניי הביאני למסקנה כי הבקשה דנן מתאפיינת בהתנהלות דיונית בלתי ראויה, הגובלת בזלזול בהליכי בית המשפט מצד העותרת, בכך שחדלה מלהגיש את העתירה המתוקנת במועד, ואף חדלה מלהגיש בקשת אורכה להגשת העתירה המתוקנת, בתוך המועד שקבעתי בהחלטתי מיום 19.10.2010, וגם לא תמכה בקשתה בתצהיר.

כאמור, ביום 19.10.2010 נקצבו לעותרת 21 ימים להגשת עתירה מתוקנת. רק ביום 19.12.2010 (כארבעים יום לאחר תום המועד שקצב בית המשפט) הגישה העותרת בקשה למתן אורכה ואף זאת רק לאחר שהמשיבות הגישו בקשה לדחיית העתירה. בנסיבות אלה אין להיזקק לבקשת העותרת במועד ובאופן בו הוגשה.

עשויה לכאורה להישמע הטענה כי עומדת לעותרת ברירת המחדל וכי אי הגשת עתירה מתוקנת, תוצאתה צריכה להיות המשך הדיון בעתירתה המקורית. ולא כך. כזכור, בדיון מיום 19.10.2010 הורתי את המשיבה להגיש תצהיר בתוך 24 שעות. העותרת לא עשתה זאת. מוכן אני להניח כי העותרת ראתה בהחלטתי לעניין הגשת עתירה מתוקנת ככזו המאריכה את המועד להגשת תצהיר (שיוגש יחד עם העתירה המתוקנת), ואולם בפועל, היום, אין תצהיר לצד העתירה המקורית וככזו אין היא עונה על דרישות התקנות.